החברה הישראלית היא חברה מרובת תרבויות - יש בה יהודים שהגיעו מארצות שונות, וערבים בני דתות ותרבויות שונות. הגישה הרב-תרבותית מתייחסת בחיוב לריבוי התרבויות בחברה ולשׁוֹנוּת התרבותית הקיימת בה, ומטפחת כבוד הדדי, שוויון וסימטריה בין הקבוצות-התרבויות השונות. הייחוד של כל קבוצה נשמר, בצד אינטראקציה והשפעה בין התרבויות השונות.

ישנם גוונים שונים בתוך הגישה הרב-תרבותית. לדוגמה, ההחלטה להפוך את חג הסיגד של יוצאי אתיופיה ואת המימונה של יוצאי מרוקו לחגים רשמיים מבטאת גישה רב-תרבותית שיירית, אשר אינה מתייחסת באופן סימטרי ושוויוני לגמרי לתרבויות השונות. לפי גישה זו יש תרבות דומיננטית אחת ועל בני התרבויות האחרות לוותר על מרכיבים חשובים כמו שפה, מבנה משפחתי ועוד, וזאת לצד שימור המאפיינים האתניים או הפולקלוריסטיים המייחדים כל קבוצה.