מבנה הכנסת כולל את הנשיאות, את המליאה ואת ועדות הכנסת.

נשיאות הכנסת: היושב-ראש וסגניו

יושב-ראש (יו"ר) הכנסת וסגניו נקבעים על-פי מפתח סיעתי במשא-ומתן בין הסיעות השונות בכנסת, והם ממונים לכל תקופת כהונתה של הכנסת. תקנון הכנסת קובע את סמכויותיהם ואת תחומי אחריותם. הם אחראים לניהול סדיר ותקין של הכנסת – ישיבות המליאה והוועדות, מזכירות הכנסת, תקציב הכנסת, קביעת סדר-יומה, שמירה על חסינותם של חברי-הכנסת, על מימוש זכויותיהם וחובותיהם, ועל בטחונה וכבודה של הכנסת. על-אף השתייכותם הסיעתית, הם חייבים למלא את תפקידם ללא משוא-פנים, בהתאם לחוק ולנהלים שהתגבשו בכנסת. יושב-ראש הכנסת הינו גם ממלא-מקומו של נשיא המדינה.

מליאת הכנסת

מליאת הכנסת, שבה חברים כל 120 חברי-הכנסת (ח"כים), הינה הזירה שבה מוגשות ונידונות שאילתות, הצעות לסדר-היום, הצעות-חוק, הודעות ממשלה וכן דו"חות של ועדות הכנסת (ראו להלן). המליאה היא גם זו שמקיימת בסיום כל ההליכים הצבעה על ההצעות השונות ומחליטה על קבלתן או על דחייתן.

המליאה מתכנסת לשני מושבים בשנה, שמשכם ביחד 8 חודשים. ישיבותיה פומביות ופתוחות לקהל הרחב, אם כי קיימת אפשרות שהממשלה או חברי-הכנסת ייזמו ישיבה סגורה. דיוני המליאה מתקיימים "בכל מספר חברים [נוכחים] אם אין בחוק הוראה אחרת בעניין זה" (סעיף 24 ב"חוק-יסוד: הכנסת"). החלטותיה מתקבלות "ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה... והכל כשאין בחוק הוראה אחרת" (שם, סעיף 25). החלטותיה של מליאת הכנסת אינן כפופות לכל הגבלה או וטו [סמכות לבטל] של גוף אחר כלשהו או של חוקה פורמלית. בכך מתבטא מעמדה העליון של הכנסת בבית-הנבחרים המייצג את הריבון – אזרחי ישראל.

ועדות הכנסת

לצד המליאה פועלות ועדות וועדות-משנה, חלקן ועדות קבועות וחלקן ועדות זמניות המוקמות לטיפול בעניינים מסוימים בלבד. איוש ועדות הכנסת נעשה על בסיס סיעתי, וכל הסיעות בכנסת מיוצגות בהן. שר בממשלה אינו יכול לכהן כחבר ועדה, וסגן שר אינו יכול לכהן כיושב-ראש של ועדה. חלק חשוב של עבודת הכנסת נעשה במסגרת הוועדות. לוועדות הכנסת יש סמכויות שחלקן מוגדרות בחוק וחלקן בתקנון הכנסת, והן דנות בהצעות-חוק, בתקנות שהותקנו, בפניות ובבקשות של אזרחים, ובכל עניין המופנה אליהן על-ידי הכנסת.

חברי ועדה רשאים גם ליזום בעצמם דיון בוועדה. הוועדה רשאית להזמין לדיוניה חברי-כנסת משקיפים, מומחים מקצועיים, עדים ועובדי-מדינה. ישיבותיה סגורות בדרך-כלל. דיוניה מתקיימים בנוכחות כל מספר של חברים, והחלטותיה מתקבלות ברוב רגיל, אלא אם כן קיימת הוראת-חוק אחרת בנוגע לעניין הנידון. מסקנותיה מובאות לפני מליאת הכנסת כדין-וחשבון בכתב.

בכנסת פועלות כמה ועדות קבועות האחראיות לתחומים שונים: ועדת הכנסת; ועדת הכספים; ועדת הכלכלה; ועדת החוץ והביטחון; ועדת הפנים ואיכות הסביבה; ועדת החוקה, חוק ומשפט; ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות; ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; ועדת החינוך והתרבות; ועדה לענייני ביקורת-המדינה; ועדה לקידום מעמד האישה; ועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי. כל ועדה קבועה יכולה לבחור מתוכה ועדות-משנה ולהעביר להן מסמכויותיה. נוסף על הוועדות הקבועות הכנסת יכולה למנות גם ועדות לעניין מסוים, למשך תקופה מוגבלת – למשל, ועדה מיוחדת לקידום מעמד הילד; ועדה מיוחדת למאבק בנגע הסמים; ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים; ועדה מיוחדת לנושא הנשירה מבתי-הספר; ועדה מיוחדת להצעות חוק שירות הביטחון (דחיית שירות לתלמידי ישיבות). קיימות בכנסת גם שתי ועדות נוספות הפועלות בקביעות על-פי חוק: ועדת האתיקה שעניינה בדיקת קובלנות נגד חברי-כנסת בנושאי מוסר וחריגות התנהגות; וועדת הפירושים שלפניה מובאים ערעורים על החלטותיו של יושב-ראש הכנסת. נוסף על הוועדות הקבועות, מליאת הכנסת יכולה למנות ועדות זמניות וכן ועדות חקירה שתפקידן לחקור עניינים שהכנסת קבעה.