כשהיה דונאנט השוויצרי בן 30 לערך, הוא השתתף במלחמה בין צרפת לאוסטריה. המלחמה הותירה בו רושם עז. מראה הפצועים המוזנחים, שלא קיבלו טיפול הולם, זעזע אותו. מיד לאחר המלחמה הוא יזם את הקמתו של ארגון ניטרלי (שאינו תומך בשום צד במלחמה), שיעזור לחיילים הפצועים. זהו "ארגון הצלב האדום", שמטרתו לעזור לאנשים שנפגעו ממלחמות או מאסונות טבע (שיטפונות, רעידות אדמה, מגפות או רעב). פצועים, פליטים חסרי בית ושבויי מלחמה - כל אלה זוכים לטיפול רפואי, למזון וליחס אנושי. כך למשל, חברי הארגון מבקרים שבויים בשביים, בודקים שתנאי המאסר שלהם סבירים, מקבלים מהם מכתבים למסירה לקרוביהם ולהפך.

סמל ארגון הצלב האדום

ביוזמת ארגון "הצלב האדום" נוסחה "אמנת ג'נבה". האמנה קובעת כללי התנהגות בין מדינות, וכל המדינות החתומות על האמנה מסכימות לכבד כללים אלה. כמה דוגמאות: על-פי האמנה אסור להשתמש בנשק כימי בעת מלחמה; אסור לפגוע בחיילי אויב שנפלו בשבי, ויש להעניק להם עזרה רפואית; אסור לפגוע ברופאים, באחיות, בעיתונאים או בכל מי שנמצא בזירת הקרב, אך אינו חלק מהכוחות הלוחמים.
הבסיס הרעיוני לפעילותו של "הצלב האדום" הוא שגם אם אי אפשר למנוע מלחמות ואסונות טבע - לפחות צריך לעשות הכול כדי להקל על הסבל ועל הכאב בעולם.

ב- 1901 זכה דונאנט בפרס נובל לשלום (היה זה פרס הנובל הראשון בעולם).