שנים רבות נהגו רשויות מקומיות לאסור בחוקי עזר פתיחת בתי עסק בתחומן בשבת ובמועדי ישראל. האיסורים הוטלו מכוח הסמכה כללית בפקודת העיריות להסדיר בתחומן פתיחה וסגירה של בתי עסק שונים. בשנת 1987 קבעה שופטת בית-משפט השלום איילה פרוקצ`יה כי חוק העזר של עיריית ירושלים, האוסר על פתיחת בתי קולנוע בשבת, חורג מסמכות העירייה להוצאת חוקי עזר ואינו סביר, וזיכתה את הנאשמים שהואשמו בהפרתו. השופטת פסקה כי שלילת האפשרות מהציבור הרוצה בכך, לבחור את דרכי הבילוי ביום המנוחה, פירושה התערבות באורח חייו ובחירותו לצקת ליום המנוחה שלו תכנים על-פי טעמו וצרכיו. ללא הסמכה מפורשת, אין העירייה רשאית להטיל סייגים על חירות הפרט לפעול על-פי חירותו ומצפונו²⁶.

בעקבות פסק דין זה נחקק בסוף שנת 1990 תיקון לפקודת העיריות הידוע כ"חוק ההסמכה" ובו נקבע במפורש כי עירייה רשאית להפעיל את סמכותה להורות על פתיחת בתי עסק וסגירתם בימי מנוחה בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית. חוק ההסמכה אף הוסיף וקבע כי חוקי עזר, שהתקינה עירייה או מועצה מקומית בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית יהיו תקפים מיום כניסת חוק ההסמכה לתוקף, כאילו נחקקו לפיו²⁷.

עיריית נתניה בשל כוונתה להפעיל את חוק העזר ולאסור על פעולת חלק מבתי הקולנוע בעיר בערב שבת. לאחר חקיקת חוק ההסמכה, הוגשה לבג"צ עתירה כנגד חוק העזר העירוני אשר אסר על פתיחת מקומות בילוי בשבת, אלא אם הפעלתם היא לצרכי תרבות וחינוך. בפסק הדין נקבע, כי אין ספק שהצגות קולנוע הן בגדר "פעולות תרבות וחינוך" ולפיכך אינן אסורות על-ידי חוק העזר²⁸.

26. ת"פ (שלום י-ם) מדינת ישראל נגד קפלן ואח`, פ"מ תשמ"ח (2) 265.
27. חוק לתיקון פקודת העיריות (מס` 40), תשנ"א-1990.
28. בג"צ 5073/91, 5609, 5799 תאטראות ישראל בע"מ ואח` נגד עיריית נתניה פ"ד, מז (3) 192.