כמו מסורבי עלייה רבים אחרים, הגישה אידה נודל ב- 1971 בקשה לצאת מברית המועצות אך נענתה בשלילה ואף פוטרה מעבודתה. היא החליטה להקדיש את זמנה לפעילות למען המסורבים ואסירי ציון, התכתבה עם פעילי עליה שנאסרו ושלחה להם ספרים, תרופות ומזון. בנוסף עתרה בשמם של האסירים לשלטונות במוסקבה וייצגה אותם בפני מנהלי המחנות ובתי הסוהר. היא נהגה להיפגש עם זרים  שביקרו במוסקבה וליידע אותם על הפרת זכויות האדם בברית המועצות. 

אידה נודל, נידונה לארבע שנות גלות בסיביר לאחר שפנתה מעל מרפסת ביתה ביוני 1978 בבקשה לאפשר לה להצטרף למשפחת אחותה בישראל. מאבקה עורר הדים בדעת הקהל העולמית ובעת מאסרה היתה אידה נודל לסמל. רק לאחר מאבק ממושך זכתה אידה נודל באישור יציאה ועלתה לישראל ב- 15 באוקטובר 1987.