מאגר מידע
   
עזרה לעמוד הבית מאגר עזרה לעמוד הבית מאגר
עמוד הבית > מדינה וחברה

תרבות פוליטית מהי? | מחברים: פרופ' ברוך קימרלינג; ד"ר אילנה קופמן

האוניברסיטה הפתוחה

תרבות פוליטית היא חלק חשוב מן התרבות הכוללת של כל חברה. ביסוד דיוננו במושג תרבות פוליטית ניצבת ההנחה, כי ערכים, נורמות וסמלים מעצבים את ההתנהגות האנושית בכלל ואת ההתנהגות הפוליטית בפרט במסגרותיה השונות.
הנחה זו שאובה מהגישה התרבותית לניתוח התנהגות והיא שונה בנקודת המוצא מהגישה המבנית לניתוח ההתנהגות הפוליטית. הגישה המבנית מניחה, כי המוסדות הפוליטיים או חלוקת הכוח בין המעמדות, הקבוצות והאליטות בחברה מכתיבים את אופי ההתנהגות הפוליטית ואת הערכים הדומיננטיים (דמוקרטיים, סמכותניים, טוטליטריים וכדומה). הגישה התרבותית מניחה, כאמור, כי ערכי התרבות הקולקטיבית, המתגבשים במשך דורות, מצמצמים את טווח הפעולה האפשרי של המוסדות ומבני הכוח. הגישה המשלבת בין הגישה התרבותית לגישה המבנית, והנקוטה כאן, היא שהתרבות הפוליטית הנוצרת במהלך המגע בין ערכים לבין מבנים שבה ומשפיעה על ההתנהגות הפוליטית. תרבות פוליטית היא אפוא מעין תורה לא כתובה, המגדירה התנהגות נאותה (ולא נאותה) במערכת סוציו-פוליטית מסוימת.

ברמת החברה כוללת התרבות הפוליטית את הסמלים, הערכים, הנורמות וכללי המשחק המקובלים במערכת הסוציו-פוליטית. הערכים והנורמות האלה מצביעים באופן כללי על היעדים המרכזיים של הקולקטיב, מצדיקים אותם וקובעים את הדרכים ואת האמצעים הלגיטימיים להשגתם. כלומר, תרבות פוליטית מעניקה לגיטימציה לעצם קיומה של המערכת ולהסדריה הסוציו-פוליטיים הייחודיים או שהיא שוללת זאת ממנה. היא מגדירה מי רשאי ליטול חלק בתהליך קבלת ההחלטות, אילו מנגנונים פותרים קונפליקטים וניגודי אינטרסים במערכת ואילו סוגים ודרגות של חילוקי דעות מותרים או נסבלים. התרבות הפוליטית קובעת קביעה כללית גם את דרכי החברות הפוליטי, כלומר, כיצד מועברים הערכים המקובלים בחברה ובידי אילו סוכני חברות. ברמת הפרט מגדירה התרבות הפוליטית את האופן שבו מצופים הפרטים למלא את תפקידיהם הפוליטיים (political roles), כלומר, כיצד עליהם לפעול כנתינים, כאזרחים, כחיילים, כחברי מפלגה, כבוחרים, כנבחרים, כראשי ממשלה, כנסיכים וכדומה.

עיצוב התרבות הפוליטית ברמת המקרו, ייצוגה ופרשנותה, הם, בראש ובראשונה, בידי המרכז הפוליטי. ערכי המרכז הם התרבות הפוליטית הדומיננטית והם משפיעים, במידה רבה, על התרבות הפוליטית הקולקטיבית. מפא"י, למשל, כמפלגה דומיננטית במרכז הפוליטי הישראלי עיצבה את התרבות הפוליטית בתקופת היישוב ובראשית תקופת המדינה. ערכיה בפרט, וערכי תנועת העבודה בכלל, התקבלו, במידה רבה, כמייצגי הערכים המרכזיים של הקולקטיב היהודי בארץ-ישראל. עם זאת, מעולם לא הייתה למפא"י בלעדיות על ייצוג הערכים ועל קביעת כללי המשחק שנקבעו בעקבותיהם. ואכן, לפני קום המדינה הקימה התנועה הרוויזיוניסטית מרכז מתחרה, ואילו בתחילת שנות ה- 50 התחולל מאבק בין מפא"י לבין המפלגות הדתיות על גיוס העולים שחיו במעברות. שחיקת הדומיננטית הפוליטית של תנועת העבודה, החל משנות ה- 70, מרמזת על שינוי שחל בערכי החברה ולכן גם בתרבות הפוליטית הקולקטיבית בישראל. מכך עולה, כי לא רק למרכז, אלא גם לפריפריה יש תפקיד בתהליכי בניית התרבות הפוליטית. הפריפריה משתתפת בתהליכים אלה בעיקר באמצעות תגובותיה לתרבות הפוליטית הדומיננטית המוקרנת מן המרכז, אך גם באורח פעיל יותר באמצעות יצירת תרבויות משנה (sub-cultures). כפי שכבר אמרנו ביחידה 1, תרבות משנה נוגעת לקבוצה או למגזר בתוך האוכלוסייה. אמנם, היא מתייחסת לתרבות הכללית, אך יש לה ייחוד ומאפיינים משלה המעוגנים באופי הקבוצה. ואולם קורה, שמול התרבות הדומיננטית מתגבשת תרבות נגד (counter-culture) בין במרכז או בפריפריה.

במלים אחרות, התרבות הפוליטית הקולקטיבית אינה עשויה מקשה אחת, שכן היא כוללת תרבויות משנה של קבוצות, של רבדים חברתיים ושל אזורים גיאוגרפיים שונים. כל תרבות פוליטית מחולקת (לכל הפחות) לשתי תרבויות משנה עיקריות: התרבות הפוליטית של קבוצות העילית (המרכז) והתרבות הפוליטית של הציבור הרחב או תרבות ההמונים (הפריפריה) (Pye: 1968). חלוקה זו אינה מעידה בהכרח על מתחים ועימותים בין המרכז לפריפריה משום שהמרכז והפריפריה מפתחים, בדרך-כלל, דו-קיום תרבותי, ותרבות הפריפריה, בדרך-כלל, אינה מציבה מול התרבות הדומיננטית הגדרה חלופית לזהות הקולקטיבית. הצדקת ההבדלים בין תרבות המרכז לתרבות הפריפריה, או ההתנגדות לקיומם, הן חלק מכל תרבות פוליטית.


ביבליוגרפיה:
כותר: תרבות פוליטית מהי?
מחברים: קימרלינג, ברוך (פרופ') ; קופמן, אילנה (ד"ר)
שם ספר: בין מדינה לחברה : סוציולוגיה של הפוליטיקה
תאריך: 1995-2006
הוצאה לאור : האוניברסיטה הפתוחה
בעלי זכויות: האוניברסיטה הפתוחה
הערות: 1. הספר בנוי משני כרכים: כרך א - יחידות 3-1 : יחידה 1: התהליך הסוציופוליטי .יחידה 2: העצמה ומגבלותיה. יחידה 3: התרבות הפוליטית ואידיאולוגיה . כרך ב - יחידות 6-4: יחידה 4: ניתוח השוואתי של הסדרים סוציו-פוליטיים. יחידה 5: החברה האזרחית, קבוצות איטרס ומפלגות. יחידה 6: המדינה המודרנית והחברה . מקראה, מדריך למידה
הערות לפריט זה:

1. מאמר זה לקוח מתוך כרך א'.

הספרייה הווירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית